Wi-Fi

מתוך WikiBook

בשנים האחרונות נתקלים עוד ועוד אנשים בצורך ביותר ממחשב אחד בבית. לאחרונה הופיעה הרשת הביתית שמאפשרת להעביר קבצים, לשתף מדפסת ולשחק יחדיו. החיבור לאינטרנט (המהיר) הפך את הצורך ברשת תקשורת למשהו חיוני במיוחד. לצורך כך פותחו תקנים וטכנולוגיות אשר מאפשרים למחשבים לתקשר ללא צורך בכבלים, אלא באמצעות גלי רדיו.

טכנולוגיית Wi-Fi - קיצור של המילים Wireless Fidelity - זהו תקן נפוץ לרשת תקשורת אלחוטית מקומית והוא בעצם כולל בתוכו מספר תקנים. טכנולוגיה זו פועלת כמו טלפון אלחוטי- כדי להתחבר לאינטרנט אין צורך בחיבור ישיר למחשב, אפשר דרך משדר רדיו כך שכל מחשב הממוקם בסביבתו יכול להתחבר. תקשורת אלחוטית זו מבוססת על תקן 802.11, או IEEE 802.11. רשת Wi-Fi היא טכנולוגיית תקשורת דמוית אתרנט (Ethernet) - רשת תקשורת מקומית, אשר מבוססת על גלי רדיו, ופועלת בשני מצבים: Infrastructure ו- Ad-hoc .Ad-hoc היא רשת בה המחשבים מתקשרים האחד עם השני, ללא תשתית נפרדת. Infrastructure הוא מצב שבו מנוהלת הרשת על ידי נקודת גישה או 'נקודה חמה' (HotSpot), אשר משולבת בנתב. תפקידו של הנתב הביתי הוא לחבר כמה מחשבים לרשת האינטרנט וגם אחד לשני.

יתרונה של Wi-Fi הוא שקל לחברו, אין צורך בפריסת כבלים והוא זול יחסית. השאיפה היא שהטווח של ה- Wi-Fi יגיע ל400 מטר בשטח פתוח ובין 30 ל- 100 מטר בשטח סגור, קצב העברת האינפורמציה יהיה עד 54 מגה סיביות לשנייה וניתן יהיה לאבטח את המכשיר ולהגביל גישה לרשת. מאחר והרשת מושתתת על גלי רדיו, נוצרות הפרעות עקב מכשולים כמו קירות, מכשירי מיקרוגל וטלפוניים אלחוטיים – הגורמות לצמצום טווח השידור והקליטה במקומות סגורים. את הבעיות האלה אפשר לפתור באמצעות אנטנות חזקות או עבודה בתקן אחר. מהירות הגלישה והעברת המידע תלויים בעוצמת האות המגיעה למקלט ובאיכותה, זאת אומרת שככל שהאות ייתקל ביותר הפרעות כך המהירות תרד ואף יתנתק.

[עריכה] נקודות חמות (Hot Spot)

'נקודה חמה' מדברת על אותו נתב אלחוטי אשר צרכנים שונים יכולים להתחבר דרכו לאינטרנט. נקודות חמות מאפשרות בעזרת ציוד מתאים, להתחבר לרשת הפרוסה במקום מסויים. נקודות אלו מותקנות במקומות רבים ומגוונים ברחבי העולם ומאפשרים לציבור הרחב להתחבר לאינטרנט. בעיקרון, יכול כל אדם להתחבר לאינטרנט עם מחשבו האישי במידה והוא מכיל כרטיס אשר תומך ברשת Wi-Fi. 'נקודות חמות' נפוצות באוניברסיטאות, מכללות, בתי קפה, מסעדות, חנויות ושדות תעופה. הטכנולוגיה פורסמה 1997, אולם רק ב-2004 הגיעה הטכנולוגיה לישראל (העיר הראשונה שרותה היתה ירושלים ובעקבותיה ת"א).

ישנם מכשירי עזר ניידים אשר מטרתם לאתר את אותן 'נקודות חמות' ברחבי העיר בה נמצאים. בנוסף, לא חסרים אתרים ברחבי הרשת אשר מספקים מידע לגבי מקום הימצאותן של הנקודות השונות. הבעייתיות נעוצה בעובדה ש-Wi-Fi הוא תקן אלחוטי ואינו נייד. ההתקשרות באמצעות Wi-Fi ניתנת להיעשות רק בטווח הכיסוי של ה'נקודה החמה' שאליה חוברה. אין שום דרך לעבור מנקודה אחת לנקודה סמוכה מבלי שהקשר יתנתק, וזאת בהחלט מגבלה לא קטנה. הטווח המצומצם מעורר בעיה נוספת: נקודות חמות מאפשרות לנהל תקשורת בטווח של עד 30 מטרים בממוצע, וזאת למרות שישנו ציוד המאפשר טווח של 100- 300 מטרים במקום סגור ( וזה עדיין נחשב טווח קצר), וכדי לאפשר תקשורת זמינה בכל מקום באמצעות Wi-Fi יהיה צורך בפריסה רחבה של נתבים שיורכב ממאות אלפי נקודות חמות ויתפרס על פני ערים שלמות.

[עריכה] תקנים נפוצים

Institute of Electrical and Electronics Engineers בקיצור IEEE, הם המגדירים תקנים לטכנולוגיית תשתית אלחוטית: b802.11, a802.11 ו- g802.11:

b802.11 – הגיע לשוק בסוף 1999. תקן זה הוא הנפוץ ביותר, בעיקר בשימוש ביתי, וקרוב ל-40 מיליון יחידות נמצאות כיום בשימוש בעולם. רשתות "b" פועלות בתחום התדרים 2.4 גיגהרץ, פס תדרים "פתוח" הנמצא בשימוש מוצרים אחרים, כמו טלפונים ותנורי מיקרוגל. למוצרים מסוג "b" יש טווח של כ-50-80 מטר בבית, והם פועלים בקצבים של עד 11 מגהבייט לשניה. במציאות, רובם משיגים מהירות אפקטיבית של 4 עד 6 מגהבייט בלבד וזאת משום בעיות סינכרון בין המכשירים המתקשרים ורעשי רקע (רעשים שנוצרים ממכשירים אחרים המשדרים כמו טלפון אלחוטי). הקצב האפקטיבי של התקן מהיר יותר מחיבור אינטרנט מהיר ומספיק להעברת קובצי קול באיכות CD ללא דחיסה, אך עדיין אינו מהיר מספיק להעברת וידיאו דיגיטלי באיכות גבוהה - אפילו עם דחיסה. היתרון הגדול של "b" היא עלותו הנמוכה והאחיזה החזקה שלו בשוק וברשתות הציבוריות.

a802.11 – תקן זה הופיע בסוף 2001. בניגוד ל-"b", התקן פועל בתחום תדרי הרדיו של 5 גיגהרץ דבר זה מעניק יתרון לתקן מאחר ובתדר של 2.4 ג'יגה הרץ יש יותר רעשים עקב שימוש רב. המהירות התיאורטית הגבוהה ביותר היא 54 מגהבייט לשניה, עם ביצועים בפועל של כ-22 מגהבייט לשניה. למרות שזו מהירות גבוהה משמעותית משל רשתות "b", הרי שהטווח האפקטיבי קצר הרבה יותר (תדרים גבוהים יותר, שהם גלים קצרים יותר, נבלעים חזק יותר במבנים למשל). "a" עובד מצוין באזורים דחוסים ועמוסים מבחינת השימוש במכשירים אלחוטיים. מכיוון שיש מספר גדול יותר של ערוצים בתחום תדרי ה-5 גיגהרץ, יש צורך להוסיף יותר נקודות בסיס כדי לספק קיבולת גדולה יותר באותו אזור. בשימושים ביתיים היתרון המהותי של "a" הוא, שמהירותו הגבוהה מספיקה להעברת וידיאו זורם באיכות DVD או העברת קבצים גדולים במיוחד ממחשב למחשב .

g802.11 – זהו התקן האחרון שאושר על ידי IEEE. המוצרים פועלים באותו תחום תדרים כמו "b", אבל במהירויות גבוהות בהרבה. התקן תומך במהירות התיאורטית של תקן "a" והוא שימושי להעברת קבצי וידיאו ואודיו ולגלישה ברשת. כמו למוצרי "b", גם למוצרי "g" יש טווח כיסוי אפקטיבי של עד 80 מטרים. g802.11 פותח תוך תאימות לאחור ל-b802.11 כדי לאפשר עירוב בין מוצרים משני הסטנדרטים באותה רשת. מחשב נייד עם כרטיס מסוג "b" יוכל להתחבר לנקודת קצה מסוג "g" ולהיפך, אך שכשמפעילים מוצרי "g" בסביבה הכוללת מוצרי "b" המהירות תרד, משום שהרשת מתאימה עצמה למכנה המשותף הנמוך. יתרונו של תקן זה הוא מהירות גבוהה במחיר נמוך.

מה צופן לנו העתיד [1]