ראציונליות סוביקטיבית
מתוך WikiBook
רציונאליות סובייקטיבית
מגבלה ראשונה המשותפת לכל האנשים היא מגבלת הרציונאליות הסובייקטיבית. על פי רוב, בני אדם אינם מתנהלים ברציונאליות או באובייקטיביות מלאות. את מקומה של הרציונאליות האובייקטיבית, תופסת רציונאליות "תחומה", מוגבלת. במקומה של השכלתנות הצרופה, העיקרון המנחה את מרבית החלטות האנשים בפועל הוא עקרון הקרוי "רציונאליות תחומה" - Bounded Rationality. הנחת הבסיס של תיאורית הרציונאליות התחומה, היא שאנשים המקבלים החלטות עושים זאת בדרך כלל ברציונאליות, אך רק עד נקודה מסוימת. החלטות מבוססות על מודל פשוט של המציאות, אשר האדם מאמץ לעצמו. בתוך מגבלותיו של מודל פשוט, ההחלטות המתקבלות הן רציונאליות. אולם המודל אותו מאמצים אנשים כדי להקל על החלטותיהם הוא פשוט מדי ומוגבל למדי. אנשים מאמצים לעצמם מודלים פשוטים שכאלה, כדי להתגבר על מגבלות זמן, ידע ויכולת, המאפיינים את מקבלי ההחלטות ואת הנסיבות בהן מתקבלות החלטות. הרציונאליות התחומה מהווה פיצוי לחוסר הוודאות הקיים בשפע במציאות.
התהליך בו אנשים נוקטים ברציונאליות סובייקטיבית ומוגבלת, נקרא על ידי Simon & March קבלת החלטות בשיטת satisficing. במקום להשיא (להביא למאקסימום, לשיא, maximize) את החלטותיהם, מרבית המחליטים משתדלים להביא את החלטותיהם לרמה שהיא משביעת רצון. במקום ל"הכי טוב", רובנו שואפים להגיע לסף שהוא "מספיק טוב". Satisficing בקבלת החלטות, פירושו חיפוש חלופות ומהלכים (כמו במודל המקורי, הרציונאלי). אבל החיפוש מסתיים עם הגעה לפתרון החוצה סף מינימאלי של ערכים או מטרות מבוקשות. אין פירושו של מודל ה satisficing שאדם לא יבחר את הפתרון הטוב ביותר העומד לפניו. הטענה היא שתהליך החיפוש אחר פתרון נעשה במורכבות מוגבלת, ותוך השקעה של כמות מוגבלת של מאמצים או משאבים. הערך הקובע את ההחלטה המתקבלת, בסופו של דבר, הוא ערך הסף של התוצאה הנמוכה ביותר הקבילה, ולא ערך התקרה -- של התוצאה הטובה ביותר.
למשל, בתהליך של שכירת עובד חדש, או של התקשרות עם ספק, החלטות תתקבלנה בדרך כלל בהתייחס לערכי סף. מקבל ההחלטות יכריע בין חלופות שהוא מכיר או איתר, מבלי לערוך חיפוש מלא של כל האפשרויות, או מבלי להתלבט פורמאלית בקריטריונים להשוואה. כמעט בכל מקרה של החלטה כזאת, ברור למקבל ההחלטות שחיפוש מעמיק ומקיף יותר, או בחירה מסודרת של הקריטריונים לקבלת ההחלטה, היו יכולים להניב החלטה טובה יותר. אבל בשל מגבלות זמן ומשאבים וגם בשל מגבלות תפישה ועיבוד אנושיים, החיפוש יהיה פחות מקיף מן המיטבי. ההחלטה היא, לכן, פחות מ"רציונאלית מלאה".
יש להבהיר שתהליך חיפוש החלופות, באמצעותו מופחתים הסיכון ואי-הוודאות, הוא תהליך מרכזי בקבלת החלטות, וחיוני בניהול. תרומתם של מחשבים ומערכות מידע לפיתוח, והקלת הגישה למודלים ולאחזור מידע, חשובה במיוחד בהקשר זה. מחשבים ומערכות מידע יכולים לסייע בסגירת הפער בין החלטות "מספיק טובות" להחלטות "הכי טובות". כלים ממוחשבים, המארגנים את המידע הקיים, ובכך מקלים את החיפוש אחר חלופות, והמעמידים בידי המחליט כלים אנליטיים ומודלים המאפשרים השוואה יותר מסודרת של החלופות שנאספו, מהווים בכך פיצוי על המגרעת בהחלטות הקרויה satisficing. מערכות מידע ממוחשבות יכולות לסייע בהעלאה של סף הקבילות, המהווה גבול עליון לתוצאות ההחלטה. אם, למשל, כתוצאה מעצם קיומו של מחשוב יגברו הדרישות לדיוק או העמקה בניתוח, תשתפרנה ההחלטות. ראה לדוגמא, את הסיפור המובא במסגרת #. עם זאת, מערכות מידע ממוחשבות לא צריכות להביא בחשבון את הנוהל המקוצר של קבלת החלטות, ואת הרציונאליות התחומה, רק כי תפקידן להגדיל את הרציונאליות. מערכות מידע ממוחשבות צריכות גם לאפשר נהלים מקוצרים, בהם הרציונאליות הצרופה אינה המטרה העיקרית. על מערכות מידע ממוחשבות לשרת גם את הצורך האנושי בקבלת החלטות מהירה או מקוצרת. אין לצפות שמערכות מידע, לבדן, תשננה את כל מרקם המציאות האנושית. ולכן, על המערכות לתת סיוע גם במצבים בהם רצויה נחישות על פני שיטתיות.
