פרדוקס הפרודוקטיביות

מתוך WikiBook

מהו הרווח הכלכלי לארגון, הנובע מהתקנת מערכות מידע? האם מערכות המידע אכן מוסיפות לרווחי הארגון?

במחצית הראשונה של שנות ה 90 הופיעה גישה ביקורתית למערכות מידע בארגונים, שטענה בעיקר שמערכות מידע הן הבטחות שווא. זהו פרדוקס הפרודוקטיביות. טענת המבקרים היא שמערכות מידע הן דבר יקר מדי. הם טוענים שבסיכום נתונים כלכלי לאחר שנים של התקנה והטמעה של מערכות מידע , המערכות אינן מוסיפות לארגון אלא רק גורעות ממנו. הפרדוקס: החברה משקיעה סכומי עתק בהתקנת מערכות מידע, ולא מקבלת בתמורה שיפור. במחקר שנעשה, החוקרים הגיעו למסקנה שאין הצדקה להשקעה במערכות אלה. מצבם הכלכלי של ארגונים היה טוב יותר לו לא נעשתה השקעה זו. העלאת השאלות והביקורות מצד "פרדוקס הפרודוקטיביות" לא האטה את קצב הרכש וההתקנה של מערכות מידע חדשות. להיפך, ההשקעה של ארגונים במערכות מידע מוסיפה לגדול. אך, לטענת הפרדוקס יש משקל כבד. התשובות לטענות הפרדוקס הן מורכבות. עדיין מוקדם מדי לסכם את שאלת גודל התרומה הכלכלית של מערכות מידע. למרות זאת יש מספר תשובות לטענת הפרדוקס.

ראשית: ההשוואה הכלכלית של רווח ארגונים לפני ואחרי הטמעת מערכות מידע היא טעות, מפני שהארגונים הכוללים מערכות מידע כבר אינם אותם ארגונים. ישנם מקרים בהם לאחר הצטרפותן של מערכות המידע, הארגון עושה דברים שונים, ולכן מדדי הפריון ההשוואתיים המעידים על חוסר שינוי לכאורה, מטעים.

שנית: תגובה זו היא טענה מאקרו כלכלית. יש טוענים שמדידות הפריון המציירות תמונה עגומה של ירידה בפריון בשנים בהן הוטמעו מערכות המידע, נוצרו בכלל בגלל תופעות שאין להם קשר למערכות מידע. שנות ה 80 וה 90 היו שנים של קיצוץ בגידול בכלכלות מערביות, בין השאר בגלל ירידה בהוצאות על בטחון וייצור צבאי. לכן, למרות שיש נתונים על התכווצות או האטה בגידול, אי אפשר לייחס את צמצום הגידול למערכות מידע, מכיוון שהן הופיעו באותה תקופה.

שלישית: הסבר זה תוקף את שיטות המדידה עליהן מבוסס הפרדוקס. מדדי פריון של סקטורים שלמים, או אפילו מדדי פריון של ארגון שלם הם בעייתיים. קל מאוד לתעד את ההוצאה על מערכות מידע. יותר קשה למדוד פריון בצורה טובה ונכונה. הדברים מתחזקים עוד יותר בתחומי עיסוק כמו: חינוך, בריאות, שירותים פיננסיים וממשלתיים שדווקא בהם יש השקעה גבוהה יחסית במערכות מידע. בתחומים בהם אפשר למדוד פריון בצורה כמותית ומקובלת, כמו למשל ענפי תעשייה מסוימים, דווקא נרשמה עליה יפה בפריון העבודה שאפשר ליחס אותה ישירות למערכות המידע הממוחשבות.

סיכום: כנראה שעדיין מוקדם מדי לקבוע האם הטמעת מערכות מידע מוסיפות או גורעות. יש ארגונים בהם "הלך לאיבוד" היתרון בפריון שהושג באמצעות מערכות מידע. היתרון הזה "נעלם" כתוצאה מהימנעות של ארגונים והנהלותיהם מפיטורין. כלומר, יש חסכון ורווח של פריון, אך הוא עדיין איננו ממומש בגלל שיקולים שאינם כלכליים. כנראה שתרומתה העיקרית של הטכנולוגיה לייעול העבודה איננה מיידית. לדעת אלו המנסים למכור מערכות מידע, השיפורים האמיתיים בפריון יחולו רק בטווח הארוך. בכל מקרה על המנהלים להמשיך לעקוב אחר תרומה של מערכות מידע לפריון בעבודה, ולא להניח שאם היא ממוחשבת,היא בהכרח מוצדקת. סביר להניח שתהליך ההשפעה של מחשוב על הארגון, יהיה שונה מארגון לארגון, יושפע באופן שונה ע"י מערכות מידע שונות ויתנהל אחרת במקומות שונים.

ארגונים רבים היו בטוחים כי אם יביאו למודרניזציה אצלם ע"י הטמעת מערכות מידע (עוד בשנות ה-80, כשרק החלו בעניין פיתוח המערכות) הדבר ישתלם להם מבחינת רווחים. הם השקיעו כספים רבים בהטמעה, והתופעה עוררה עניין. עקב כך נעשו מחקרים בארה"ב, שמתוכם עלה כי הכספים הרבים שהושקעו עלו על הרווחים. בעצם מכאן השם.

כדי לחשב את יחס עלות-תועלת של מערכות מידע , רבים מהארגונים יוצרים מדדים שונים הבודקים בין היתר את החיסכון או הכסף המוסף שנוצר בעקבות אותה מערכת-מידע שנכנסה לארגון. המדדים אינם רק מדדים פיננסים או מדדי מערכות-מידע, אלא גם מדדים ארגוניים הבודקים תרומה לתרבות הארגונית, למבנה הארגוני ולאינטרציה בין התהליכים במוצרי הליבה של הארגון.הפרדוקס נובע מכך שהמערכת איננה מערכת יצרנית ולא ניתן למדוד את יעילותה ביחס שבין תשומות לתפוקות.באיסוף נתונים כלכליים שנעשה על התשומות שנבעו מהשקעה בIT גילו תשואה שלילית למשאב.

כיום מערכת מידע אינה יוצרת יתרון תחרותי עמיד כיון שבשוק ,הקמת מערכת מידע הוא הכרח על מנת לעמוד בקו אחד עם החברות בסביבה העסקית.

[עריכה] הערות לטקסט

קשה לדבר על תרומה, עלות/תועלת או כל מדד אחר ללא הפרדת מערכות מידע לשתי קטגוריות עיקריות. לא אתן שמות לקטגוריות (משימה לחוקרים באקדמיה) אך אציין את שתיהן:

הקטגוריה הראשונה היא מערכות אשר משכללות את השווקים עצמם. קשה לתאר למשל את עולם הבנקאות ללא מערכות מידע: איך נבצע פעולות כספיות בלי התיאום היומי בין הבנקים לבין המדינה, ללא קביעת שערים יומית, ללא פתיחת מסחר מכל נקודה בארץ בזמן אמת? איך היינו סוחרים במניות או מושכים כספים בכל נקודה בארץ ללא מערכות מידע בזמן אמת? מי היה מתאם בסוף כל יום את הריבית בחשבונותינו?

למערכות בקטגוריה הראשונה יתכן ויש מעמד של ברורים מאליו בימינו, אבל בפירוש אפשר למדוד את יחסי עלות/תועלת גם לאנשים הפרטיים, גם לחברות וארגונים וגם למשק כולו ללא מערכות מידע מתאימות. תועלות כאלו כוללות חישוב מדוייק ויומי של ערך הכסף, התאמתו לשווקי העולם, התאמתו לרגולציות והחסכון בתביעות משפטיות ובשאילתות לאזרח, בכיתות רגליים לסניפי הבנק לכל פעולה וכדומה.

כיום (2006) גם מערכות מידע חובקות עולם אחרות, מבוזרות, ושאינן תלויות בספק זה או אחר, כדוגמת דואר אלקטרוני, משכללות את השווקים בכך שתנועות ותיאומים בינלאומיים ומקומיים נעשים במהירות ותוך דקות. בנוסף, דואר אלקטרוני פותח שווקים חדשים לעסקים המתאימים לכך, בהמשך ישיר לתרומת הטלפון לביטול המגבלות הגאוגרפיות על המסחר והחברה.

הקטגוריה השניה היא של מערכות מידע הפותרות בעיות נקודתיות. ואכן, מערכות כאלו קשות יותר להערכה, ודומני כי בהם עוסק הטקסט. מהו יחס העלות לתועלת של מערכת סיכום ומעקב החלטות? בהחלט קשה לבודד את המשתנה הבודד בפעילות הארגון. בניגוד לכך, מערכת תיקים לבית המשפט (כדוגמת זו המוקמת לכלל מערכת בתי המשפט בישראל כיום) נמדדת בקלות בפרמטרים כמו קיצור תורים, הפחתת אבדן חומרים וכדומה, פרמטרים ברורים ומדידים לחלוטין.