מודלים של המערכת
מתוך WikiBook
אנשים עושים שימוש רב במודלים במהלך תהליכי תפישה, זיכרון והחלטה. למודלים יש יתרונות רבים למחליט העושה בהם שימוש: הם מאפשרים לצמצם את שדה הפרטים הצפוף שבמציאות. מודלים מאפשרים לפשט תפישה של תהליכים כך שנוכל להתמודד ישירות גם עם תהליכים מורכבים יחסית. מודלים הם ביטוי מלאכותי של מציאות. אבל למודלים יש גם מחיר: כמעט כל מודל משלם בהפשטת יתר או בהסתרה של חלק מן המציאות, בתמורה ליעילות ולנוחות. גם בבואנו לעשות שימוש במערכות מידע, כל אחד מאתנו מצטייד במודל של המערכת. המודל של המערכת מעצב את הבנתנו אותה, ומשפיע ישירות על האופן בו אנו עושים בה שימוש.
קיימים סוגים שונים של מודלים: גראפיים, מתמטיים, פיזיים ומילוליים. מודלים גראפיים, למשל מפה טופוגראפית, מייצגים מציאות בצורה של ציור. מודלים גראפיים הם ייצוג דו-מימדי וצורני. מודלים מתמטיים, למשל הנוסחה לחישוב מהירותו של גוף נופל כפונקציה של משקלו, מספקים תיאור או ביטוי כמותי של תופעות או תהליכים (במקרה זה תאוצה ומהירות). מודלים מתמטיים משתמשים בהפשטה לוגית. סוג שלישי של מודל המשמש אנשים הוא מודל פיזי. מודלים מסוג זה נותנים ביטוי תלת-מימדי למציאות, למשל מודלים ארכיטקטוניים, או פרוטוטיפ של מערכת מידע. סוג אחרון של מודלים הוא מודל מילולי. תיאור, במלים, של תופעה או תהליך מהווה גם הוא ייצוג (מודליזציה) של מציאות. ספר זה עושה שימוש במודל מילולי כדי לתאר מערכות מידע. אך הוא כולל גם מודלים גראפיים (ראה את הגרף שבראשיתה של יחידה זאת), ובמודלים מתמטיים (ראה למשל את הדיון בכימות מידע שבתחילת יחידה זאת). <
למודלים יש שלוש השלכות על החלטות ומערכות מידע.
השלכה ראשונה קשורה לחולשתם הכללית של מודלים. כאמור, לכל שימוש במודל יש מחיר. עצם השימוש במודל מהווה ויתור מסוים על מהימנות ודיוק. למשל, המודל המתמטי המקשר מהירות למשקל מתעלם ממסקנות תורת היחסות. מפה טופוגראפית "משטחת" מציאות תלת ממדית. יוצא מכך, לכן, שפיתוחם של מודלים מהווה תפקיד ואחריות חשובים של מערכות מידע המסייעות לקבלת החלטה. אך פיתוחם של מודלים אלה צריך להביא בחשבון גם את החסרונות של מודלים. מחובתה של מערכת המידע לחתור כל הזמן לשימוש במודלים ובאותה עת לפיצוי על החסרונות של המודלים בהם היא עושה שימוש.
אנשים אינם אחידים במודלים שהם מאמצים או מעדיפים. קיים שוני גדול בין אנשים בהעדפה ובפתיחות למודל כזה או אחר. מסתבר שהמכנה המשותף הנמוך ביותר, זה המשותף למספר הגדול ביותר של אנשים, הוא המודל המילולי. כאשר ברצוננו להעביר מסר שיגיע להבנה על ידי קהל גדול ככל האפשר, טוב נעשה אם נבחר במודל המילולי. הבעיה היא שתרומתם של מודלים מן הסוג המילולי היא הקטנה ביותר. מודלים אלה חוסכים הכי פחות זמן, מצמצמים את שדה הפרטים במידה המועטה ביותר. לעומת זאת, המודלים האחרים, שהם ,יעילים יותר, אינם כה מקובלים. יש אנשים המעדיפים ביטוי מתמטי ויש כאלה המעדיפים ביטוי גראפי. רבים מבעלי העדפה כזאת או אחרת אינם "מסתדרים" עם מודל מסוג אחר. יש מי שקשה לו לדמיין תופעה תלת ממדית בלי הדגמה פיזית, ויש מי שהפשטה תלת ממדית מתמונה באה לו בקלות. השוני בין אנשים בהעדפות למודל מתמטי, גראפי דו-מימדי, או פיזי, מחייב את מעצבי מערכות המידע להיערכות למתן תמיכה למודלים שונים במקביל. הפתרון לנושא ריבוי המודלים דומה למקרה של סגנונות קוגניטיביים שונים, שנדון קודם. (ראה את Jarvenpaa 1991)
ההשלכה השלישית של מודלים מתייחסת לעצם הנכונות לקבל ולאמץ מערכות מידע. כפי שכבר אמרנו, כולנו תופסים את המציאות דרך מודלים שאנו יוצרים לעצמנו. גם מערכות מידע נתפסות, "מתעכלות", דרך מודלים. כך, למשל, אפשר לדבר על מסדי נתונים במונחים של ספר טלפונים, על הגיליון האלקטרוני בהמשלה לפנקס של מנהל חשבונות. מי שאחראי על החדרת מערכות מידע, או על הכשרת כוח אדם לעיסוק בהן, צריך להשקיע בבניית מודלים מתאימים אצל קהל היעד. הבעיה כאן היא כמעט כמו הבעיה של משורר: צריך למצוא את הדימוי הנכון כדי להעביר את המסר. מחקרים רבים נעשו על הנכונות לרכוש או ללמוד מערכת מידע חדשה, ועוד יותר מכך על איכות ויעילות השימוש במערכת נתונה. אלה נמצאו תלויים בהתאמה בין האדם למודל המשמש להצגתה של המערכת. לא לכל אדם מתאים אותו מודל. ובכל מקרה, יש צורך להשקיע מאמץ ומחשבה בבחירה של דימויים ומודלים מעולמות התוכן, בהם בקיאים אלה שבקהל המשתמשים העתידי, כדי להקל על כניסתה של מערכת חדשה לשימוש. (ראה, למשל, את ספרו של Norman, 1987).
