הבחנה בהבדלים: חוק וובר
מתוך WikiBook
הבחנה בהבדלים: חוק וובר, הבדל מוחש מזערי
לאנשים יש יכולת רבה, כמעט מופלאה, להכליל. אנו מסוגלים להבחין בדמיון בין עצמים או רעיונות. אנו עושים שימוש ביכולת זו כדי לחסוך זמן ולייעל את עבודתנו. בפתרון בעיות, לעתים קרובות, אנו נעזרים בזיהוי בעיה כדפוס בעיה המוכרת לנו ופתרנו בעבר. בכך אנו יוצרים קיצורי דרך. אולם, אליה וקוץ בה, יכולתנו להבחין בהבדלים מוגבלת. יתכן שמגבלה זו קשורה ביכולת המופלגת לעשות שימוש בדמיון. ההבחנה בהבדלים בין פריטים, כמו חריגות, טעויות ושינויים חשובה מאד בכל שימוש במידע. חשוב שמנהל יבחין בשינוי שחל בהוצאות של מחלקה מסוימת, כפי ששינוי כזה ישתקף בדו"חות חשבונאיים. תמיד חשוב שנבחין בטעות כזאת או אחרת, למשל בטבלת נתונים אותה אנו מכינים או קוראים. כמובן שבעיה זאת חשובה בהקשר של מערכות מידע. נשאף לבנות מערכות מידע שתעשנה שימוש ביכולת ההכללה האנושית, וגם לא תכשלנה בגלל מגבלות אנושיות להבחנה בהבדלים. מה הוא הגודל המינימאלי של הבדל כדי שאנשים יבחינו בקיומו?
חוק וובר, (Weber) הוא ממצא חשוב בפסיכולוגיה קוגניטיבית המתייחס להבדל הקטן ביותר שניתן לחוש בו. חוק זה מגדיר, באופן כללי, את רמת השוני בין גירויים או "פריטים" הנדרש כדי שאנשים יחושו בהבדל. במחקרים רבים נמצא כי גודלו המזערי של ההבדל המוחשי (Just Noticeable Difference)הוא בעל יחס קבוע לגודלו של הגירוי. במלים אחרות, עבור כל מספר, תמונה, או גירוי אחר, כדי שאנשים יחושו בהבדל, גודל ההבדל צריך להיות מספיק כדי שיתקיים יחס קבוע לגודלו של הגירוי המקורי. כלומר, ככל שעוצמת הגירוי (נקרא גם סטנדרט) גבוהה יותר כך סף ההבדל אשר נועד ליצור תחושה שונה יהיה גדול יותר. זאת אומרת, כדי להבחין בהבדל בין שני גירויים צריכה להיות תוספת שהינה יחסית לגירוי הראשוני. ככל שהגירוי יהיה נמוך כך גם סף ההבדל יהיה קטן ולהיפך. החוק ידוע גם בשם "חוק ההבדל המזערי המוחש" -- Just Noticeable Difference, או בקיצור, JND.
|
מסגרת #12: חוק וובר |
צריך להביא בחשבון את חוק ההבדל המזערי המוחש בפיתוח כל מערכת מידע ניהולית, שבה שינויים או הבדלים משחקים תפקיד. למשל, במערכת חשבונאית, תקציבית, או מספרית אחרת, יש לשים לב לאופן בו יודגשו שינויים והבדלים. העוקץ הוא בכך שלאנשים יש סף תפיסתי. אם הצגתו של הבדל איננה עוברת את הסף התפיסתי, המשתמשים במערכת לא יחושו בהבדל. והרי עצם קיומה של המערכת הוא, לרוב, כדי להסב את תשומת לב המשתמש לשינוי או הבדל. תפקיד זה חשוב, לעתים, יותר מעצם הצגת המידע. לדוגמא, במערכת מעקב אחר חייבים נרצה לאתר קודם כל את אלה המאחרים בתשלום, או שהאשראי המנוצל שלהם חורג מהמקובל. במערכת מידע מודיעיני/צבאי נרצה להדגיש את השינויים במערך כוחות האויב. במערכת מעקב אחר מלאי נרצה להבליט את הפריטים שהמלאי שלהם ירוד במיוחד. בכל המקרים האלה, נצטרך לזכור את חוק ההבדל המזערי המוחש בעת שנתכנן את אופן ההצגה של כלל הפריטים, ואת אופן ההצגה של השינויים או החריגים.
