האונות במוח
מתוך WikiBook
שני הצדדים של המוח האנושי, אונות שמאל וימין, פועלים בעצמאות רבה זו מזו. פציעה באחת מהאונות, מובילה לשיתוק של צדו הנגדי של הגוף הנשלט על ידי אונה זאת. האונות במוח שולטות על הפנים באופן ישיר (האונה הימנית אחראית על העין הימנית וכיוצא בזה) ומהכתפיים ומטה, באלכסונים - על פי "עיקרון ההצלבה", כלומר אונה שמאל על צד ימין ולהיפך והשפעתה מוגבלת על הצד השני של הגוף.
מסתבר שאונה אחת "גוברת", או שולטת, בדרך כלל, על האונה השנייה. אצל איטרים ("שמאליים") גוברת אונה ימין על השמאלית ואילו אצל רוב בני האדם, אלה שיד ימינם היא הדומיננטית, שולטת אונה שמאל.
קיימת חלוקת עבודה מסוימת בין האונות במוח גם בנושא עיבוד המידע. ישנן עדויות רבות לכך ,שהאונה השמאלית היא האחראית לניתוחים אנליטיים, אובייקטיביים, כמותיים, לוגיים, ועובדתיים. באונה הימינית, לעומת זאת, מתבצע חלק גדול יותר מפעולות עיבוד המידע הסובייקטיביים: עיבוד מידע סמלי, לא-מילולי, לא פורמאלי, אמנותי, צורני ואינטואיטיבי, לדוגמא: האונה הימנית במוח שולטת על חוש הקצב המוזיקלי וכמו כן על הקואורדינציה של האדם.
אין כבר ספק שהדומיננטיות של אונה זאת או אחרת שונה בין בני האדם. סביר להניח שלפחות חלק מן ההבדלים בסגנון קוגניטיבי (מחשבתי, הכרתי) שנמנו לעיל, קשורים למבנה ותכונות פיזיות של האונות במוח, צורת התקשורת ביניהן והבדלים בין-אישיים במבנה המוח. מכאן נובע שהבדלים פיזיולוגיים במבנה המוח ובקשרים בין אונותיו, יהיו קשורים לאופנים שונים בהם אנשים יעשו שימוש במידע.
נראה כי הסגנונות עצמם מהווים הבדל אישיותי, מולד וטבעי בין מקבלי החלטות, אם כי כמובן שאין עדיפות מוחלטת לסגנון קוגניטיבי כזה או אחר. חוקרים בתחום מערכות המידע חלוקים בדעתם לגבי משמעותם של הבדלים בסגנונות קוגניטיביים לניתוחן ועיצובן של מערכות מידע. יש הטוענים כי אין טעם להביא בחשבון את הסגנון הקוגניטיבי של המשתמשים במערכות מידע בתהליך עיצובן של מערכות. מצדדי גישה זאת, טוענים כי המשתמשים במערכות המידע מתחלפים ולכן על המערכות להיות כלליות מספיק על מנת שתוכלנה לשרת כל משתמש (ראה, למשל, את Huber , 1983, ואת Ahituv & Neumann, 1990 ). לעומתם, יש הטוענים כי הבדל בסגנונות הקוגניטיביים של אנשים שונים יש בהם כדי להצדיק השקעה בהתאמתן של המערכות למשתמשים. התאמה כזאת יכולה להיעשות באופן פרטני למשתמש ספציפי, במיוחד לאור העובדה שאורך חייהן של מערכות מידע הוא סופי ולא ארוך (כפי שנראה בהמשך). ככל שמחיריהן של מערכות המידע יורד וככל שקצב ההחלפה של מערכות מידע גובר ומשיג את קצב החלפת כוח האדם העושה בהן שימוש, טיעון זה מתחזק. בנוסף, יש מקום להבחין בנטייה הסטטיסטית של העובדים במקצוע או ענף זה או אחר להימנות עם קבוצת בעלי סגנון קוגניטיבי כזה או אחר.
לבסוף, יש טעם להביא בחשבון קיומם של הבדלים בין אישיים בסגנון, על ידי בניית חלופות שונות לתוך אותה מערכת. נימוקים אלה (אורך חייהן ומחירן של מערכות מידע וקיומם של הבדלים משמעותיים גם ברמה הפרטנית וגם ברמה הקבוצתית) מזינים את המשך העיסוק בהתאמה של מערכות מידע לסגנונות קוגניטיביים(ראה את מאמרו של Robey, 1983). סביר להניח שבעתיד נראה יותר ניסיונות להתאמה פרטנית של מערכות מידע למשתמשים בעלי סגנון כזה או אחר.
עוד על המוח נתן לקרוא באתר של מכון וייצמן:
באתר של ארץ הדעת (אתר למחוננים):
http://gifted.snunit.k12.il/activities/brain/
