דמיון בין אנשים בהחלטות
מתוך WikiBook
דמיון בין אנשים בהחלטות
כבר בשנת 1957, הבחין Simon בחסרונות המודל הרציונאלי של קבלת החלטות לתיאור נכון של האופן בו מתקבלות החלטות בפועל. במקומו, או לצידו של המודל הרציונאלי, הציע Simon מודל חלופי. המודל האחר לתיאור האופן בו מתקבלות החלטות נקרא המודל האדמיניסטרטיבי או התיאורי. במקום להגדיר מה יהיה התהליך הטוב ביותר, על פיו תתקבלנה ההחלטות הטובות ביותר, מנסה מודל זה, לתאר איך החלטות מתקבלות בפועל, בהתחשב באילוצים של המציאות ובמגבלות האנושיות. אילוצי המציאות בקבלת החלטות כוללים את העובדה, שמרבית ההחלטות מתקבלות בתנאים של ודאות חלקית, או אי-ודאות. לא כל הנתונים הנדרשים נמצאים בהישג יד. לא כל החלופות נהירות למקבל ההחלטות. הסתברויותיהן של החלופות אינן ידועות. התועלות היחסיות של החלטות אינן ברורות. איך, אם כן בכל זאת, מתקבלות החלטות?
מסתבר שיש רשימה של מאפיינים, המשותפים בדרך כלל לאנשים המוצאים עצמם בתהליך קבלת החלטות. מאפיינים אלה נפוצים מספיק כדי שנגדירם כחלק בלתי נפרד מתהליך קבלת ההחלטות. אולם, באותה עת, מאפיינים אלה אינם מתיישבים עם (או אפילו סותרים את) המודל הרציונאלי של קבלת החלטות. מאפיינים אלה מצטברים לכלל המודל האדמיניסטרטיבי של קבלת החלטות. תאור מלא של החלטות אדמיניסטרטיביות יכלול סטיות רבות מן המסלול הרציונאלי.
נתאר להלן מספר דברים:
- הרציונאליות הסובייקטיבית
- האינקרמנטליות
- מגבלות הזיכרון האנושי
- הנטייה האנושית לעבד מידע בצורה סדרתית
- יכולתנו המוגבלת להבחין בהבדלים ושנויים קטנים
- מגבלות קוגניטיביות (של חשיבה) שיש לכולנו
- ההתנגדות הטבעית לשינויים
- הצרכים הפיזיים של העובדים בסביבת מידע
